<h1>המנהיג שער המקווה</h1>
<h2>דף יב.</h2>
ומעין שעל גבי השוקת פסול דכלי הוא, ותנן ובלבד שלא יטביל על גבי ספסל דמשום כלים נגעו בה, ותנן [מקוואות פ"ה מ"ה] ר' יוסי אומ' כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו, ר"ל אפי' אין עליו תורת כלי לקבל מים כל שהוא כיון שהוא מקבל טומאה כגון צנורות שלמתכת וכל פשוטי כלי מתכות אין מזחילין דרך עליו למקוה, מכלל דצינורות עץ ושלחרס כגון הרעפים שקורי' טיבוליס כיון שאין בהן תורת כלי ואינן מקבלין טומאה דכל כלי חרס תוך בעי' מזחילין בו, ובפ' (שמיני) [ששי] דמקוואות, [מ"ה] השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהם אלא אם כן היו נקובים כשפופרת הנאד. הרי שביארנו כי כלי פוסל את המקווה וכ"ש לטבול בתוכו, וראית הים שעשה שלמה תשובה נצחת דלא נפיק מדין שאיבה עד שינקב כמוציא רימון בשוליו שלא יוכל לקבל מכח כל שהוא ולקובעו בארץ ולחברו בסיד ונתבטל שוב מתורת כלי, ואחר חברו יוכל לסתום את הנקב אם ירצה. וכן כתב ה"ר משה ש"צ במקואות פ"ו, [ה"ד] הלוקח כלי גדול כגון חבית גדולה או עריבה גדולה ונקבו נקב המטהר אותו וקבעו בארץ ועשהו מקוה הרי הוא כשר, וכן אם פקק אותו בסיד ובבניין אינו פוסל והמים הנקוים בתוכו כשרים, סתם את הנקב בסיד ובגפסיס עדיין הוא פוסל את המקוה עד שיקבענו בארץ או יבנה, ואם הוליכו על גבי הארץ ועל גבי הסיד ומירח בטיט מן הצדדין הרי זה כשר. ובתוספת' במ' מקוואו' [פ"ד ה"ד] ראייה לדבריו ואין להאריך. והמשכת המים למקוה צריך רוב גשמים, ואותן גשמי' צריך שלא יפלו בדבר שיש בו תורת כלי בתלוש, ואחר שכינסו למקוה אחד ועשרים סאה ממי הגשמי' דרך הגגות והרעפים או דרך קרקע יכול אדם לשאוב ולמלא בכתף להמשיך למקוה תשע עשרה סאין להשלים למ' סאה, ובלבד שישפכם חוץ למקוה דרך הקרקע או בדבר שאין תורת כלי עליו בתלוש, ומשם ילכו למקוה ובדרך הרעפי' שאין תורת כלי עליהם ואינן יכולין לקבל מים כל שהו, ומשם הולכין אל המקוה, וצריך לעשות כל אלו הדברים על פי בקיאין. לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי. אמן אב"ן הירחי.
